בן שולה ונסים. אילן נולד ביום י"ח בטבת תשל"ב (5.1.1972) במושב אביבים שבגליל העליון. ילד רביעי במשפחה, אח של ציפורה, שמעון, גלית, עליזה ויונתן. שני הוריו עלו עם משפחותיהם ממרוקו והגיעו לאביבים, שם הם נישאו ב-1964.

אילן גדל והתחנך במושב אביבים. הוא למד בבית הספר היסודי מורשה שבמושב, בית ספר שהכיל כיתות קטנות מאוד של ארבעה עד שישה תלמידים כל אחת, ולכן מדי פעם בפעם היו מחברים בין כיתות משנתונים סמוכים לצורך העברת שיעורים משותפים. בהמשך למד בתיכון המקיף האזורי שבמושב מירון. הוא נהנה מלימודיו בבית הספר היסודי, אבל בתיכון היה מתלונן שאין לו חשק ללמוד. מדי פעם בפעם הזמינו את הוריו של אילן לבית הספר בגלל מעשי שובבות שלו וחבריו, אך לדברי אימו, אף ששיחות אלה נועדו לטפל בבעיות משמעת, בסופן היה הצוות החינוכי משבח את אילן על אופיו המוצלח, על החברות ההדוקה עם חבריו ועל כישורי המנהיגות וההובלה שלו בכיתה ובשכבה.

אילן אהב את מושב אביבים ואת חבריו. אימו סיפרה, "הוא אף פעם לא עצבן אותנו. אילן היה ילד טוב. ילד מאוד חזק שתמיד עזר הרבה מאוד במשק של המשפחה". יונתן, אחיו הצעיר בשש שנים, סיפר שלאילן ולבני גילו במושב היה זמן פנוי מועט, משום שהם עבדו במשקים של הוריהם. בשעות הפנאי המעטות הם שיחקו בגולות, ב"גוגואים", בחבל ובגומי, וכשבגרו שיחקו כדורגל. הוא ואֵחיו היו צופים בערוץ אחד בטלוויזיה, לא היה יותר מזה. בני המשפחה ואילן ביניהם היו אוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, "אוהדים מתונים", לדבריהם. הם נהגו לנסוע יחד למשחקים של הקבוצה. כמו כן הם נהגו לנסוע יחד ברכב טנדר גדול לטיולים שכללו לינת שטח על מזרנים. עוד סיפר האח יונתן שראה באילן אחיו הגדול דמות לחיקוי.

אילן היה דמות דומיננטית מאוד בבית הספר. הוא הוביל את קבוצת החברים שלו, שישה חברים בני אותו גיל שנהגו לעשות הכול יחד, לדברי הוריו. החבורה משכה אליה בנים ובנות. אילן היה מארגן את הפעילויות של החבורה, בדרך כלל טיולים יומיים בעיקר בגליל. בתקופת התיכון הם גם יצאו לטיולים של כמה ימים עם לינה בשטח. "חבריו היו מרכז עולמו", סיפר יונתן אחיו. אילנית, מי שתהפוך לבת זוגו, סיפרה שלאילן היה אכפת מהחברים וכי הוא אהב להקשיב ולסייע כשנדרשה עזרה.

אילנית הייתה חברת ילדות של אילן, גם היא בת מושב אביבים. הם למדו יחד בתיכון ונהיו בני זוג בכיתה י'.

שמעון, אחיו הגדול של אילן, היה מראשוני בני המושב שהתגייסו לתפקידי לחימה, ואילן החליט ללכת בעקבותיו. הוא אמר שהוא רוצה להיות לוחם והסביר שהוא, כמי שגר צמוד לגבול עם לבנון, יודע מהי משמעותם של השירות הצבאי ושל השמירה על המשפחה ועל המדינה. אילן התגייס לצה"ל לגדוד "ברק" (12) של חטיבת גולני והיה לוחם מצטיין. חבריו למסלול כתבו עליו שהוא היה חזק ברוחו ושבמסעות הוא נהג לעזור לאחרונים. אילנית, בת זוגו, נהגה לבקרו כששירת ברמת הגולן והביאה עימה חבילות עבורו.

אחיו הצעיר יונתן נזכר בחופשות של אילן מהצבא. הוא תיאר את אילן מופיע בפתח הבית, על פי רוב בלי הודעה מוקדמת כי לא היו טלפונים ניידים. יונתן היה נתלה עליו, והוא סיפר חוויות מן התקופה שנעדר מביתו. לעיתים היה בא עם חברים שהתארחו בביתם בסוף השבוע.

לאחר השירות הצבאי קנה אילן רכב הסעות ועבד כנהג. אחר כך עבד כנהג בנגרייה בקיבוץ יראון ולאחר מכן עבד בנגריית "ארזים" בדלתון.

באותה תקופה הוא נשא לאישה את בחירת ליבו אילנית, והם נשארו לגור במושב אביבים. בשנת 1995 נולדה בתם הבכורה יובל, וכעבור חמש שנים נולדה בתם מאיה. אילן חי באושר עם משפחתו ואהב את החיים. בני משפחתו סיפרו שהוא תפקד כראש המשפחה על הצד הטוב ביותר ועשה הכול באהבה.

בשנת 2001 החליט אילן לשרת בצבא קבע כדי לדאוג לפרנסת המשפחה. אחיו שמעון שירת במשמר הגבול ועודד אותו להצטרף, ואחרי שאילן שמע שיש תקנים פנויים בירושלים, עבר את תהליך המיון וביום 18.11.2001 התגייס למשמר הגבול במשטרת ישראל. הוא שירת במחוז ירושלים ובמהלך השירות התקדם לדרגת רב-סמל. בדרך כלל חזר אילן לחופשות בסופי השבוע, ואילנית ניהלה את הבית ואת המשק.

חבריו במשמר הגבול סיפרו כי אילן מילא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, אהב את תפקידו ואת חבריו לפלוגה, עזר לחיילים, טיפח אותם והתייחס לכולם "בגובה העיניים". הוא היה תמיד נכון לסייע ולהתייצב למשימה, לא התלונן על משמרות ארוכות וסיפר לעמיתיו על משפחתו באביבים. מתוקף תפקידו הכיר אילן את סמטאות העיר העתיקה כמו את כף ידו, תיארו עמיתיו. מפקדו כתב שהוא הוכיח מיומנות רבה, יכולות תפקוד גבוהות, אומץ לב ומוטיבציה גבוהה, ושעמל למען קירוב לבבות בין עולים חדשים לוותיקים ובין חילונים לדתיים.

רב-סמל אילן גבאי נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בסיוון תשס"ד (13.6.2004). באותו יום, יום ראשון, אילן חזר כהרגלו מחופשה בבית לבסיס בירושלים. טרם נכנס לכביש הבקעה, דרך את נשקו מחשש לסכנות שבכביש זה. הוא תמיד רצה להיות מוכן לקראת כל סכנה שתארוב בדרך. כשהגיע לירושלים והחל להתארגן למשמרתו, נפלט כדור מאקדחו, והוא נהרג במקום.

אילן היה בן שלושים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בצפת. הותיר אישה, שתי בנות, הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

על מצבתו של אילן כתבו אוהביו: "ואילן כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו".

הלווייתו של אילן הייתה המונית. חברים רבים מיחידת גולני ומבית הספר הגיעו להעניק לו כבוד אחרון. מפקד פלוגת הסגל של אילן במשמר הגבול ושוטרי פלוגה ג' שבה שירת ספדו לו, "נפרדת מאיתנו בטרם עת, ושירת חייך באמצע נפסקה. אתה משאיר אחריך חלל ריק, כולנו בוכים ואין נחמה. גם השמיים בוכים על שאינך עוד איתנו. אילן, גילמת בחייך את הרעיון שאין דבר העומד בפני הרצון, תמיד אזרת כוח להתמודד מול כל אתגר, ולא פחדת כלל".

פקד גיל אלחרט, קצין המבצעים של פלוגה ג', ספד לאילן, "היית פרח בר שנקטף בדמי ימיו, פרח שעליו לא הספיקו לנבול ונחתכו בשיא יופיים ... תמיד נחשוב מה יכולת להיות אם היה מתאפשר לך לחיות. אילן, היית אדם שמח בחלקך ותמיד עמדת במרכז העניינים ... אני עוד רואה לנגד עיניי את החדר שלך עטוף בדמותך, הקירות זועקים את דמותך. החדר שלך אפוף בזיכרונך, והקירות זועקים את אובדנך. בחדר שלך אין שיחות של רעים, ובחדר שלך ניטשטשו הצבעים. אילן, רצינו להודות לך שעזרת לנו והבאת אותנו למצב בו אנו לא שואלים אותה שאלה פעמיים. רצינו להודות לך על דאגתך לביטחון עיר בירתנו ירושלים. רצינו להודות לך על הסבלנות והסלחנות ועל כל יום שעברנו יחד בליווי, בפטרול רגלי או רכבי ובכלל ביחד ... לא יחלוף יום בלי הכמיהה לראותך, ואנו נישא בזיכרון את דמותך".

מתוך שיר שנכתב על אילן, ובו בכל בית האותיות הראשונות בכל שורה מרכיבות את שמו: "אל דרך שלום שוב יצאת / יום בו שלום לכולם אמרת / לחבק בחום אב ואם לא שכחת / נפלט כדור – ומאז נדמת. // אימך נותרה בוכייה וכואבת / יום ולילה בדמותך נזכרת / לאבא אין עוד את ידך המחבקת / נעלם החיוך ואישיותך המיוחדת. // אל מרום פתח את שעריו / ים הדמעות אסף לבית גנזיו / לאובדן של עולם בדמי ימיך / נחמה אין והלב כואב, נעצב. // את בנותיך הותרת יתומות / ידידיך וחבריך הלומי זיכרונות / לנצח תחסר לאחים ולאחיות / נשמתך הזכה נוצרים הם בדמעות".

במכתב מאת בתו יובל אחרי נפילתו נכתב, "לאבא, אהבתי אותך בכל כוחי עמוק עמוק. אני אוהבת אותך, רוצה שתחזור אליי, ואך ורק אליי ... באהבה ענקית". בשיר אחר היא כתבה לו, "את אבא שלי בדמיוני אזכור / אבא נסע אך שוב לא יחזור / הותיר בליבנו אוצר זיכרונות / חיוכו המשלהב נותר רק בתמונות. / איכה אוכל לראותך אבא / איכה אוכל לאסוף דמעותיך / זולגות הן מלב השמיים / פורחות הן בטיפה ושתיים".

מאיה, בתו הצעירה של אילן, כתבה לו, "לאבא היקר, אבא, אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך, ואני רוצה שתחזור. אוהבת, מאיה. רק רציתי לספר לך שאני ילדה טובה ושאני לומדת ואני אוהבת ללמוד, ולקחתי הרבה דברים ממה שאתה לימדת אותי".

אחייניתו עופרי כתבה, "לאילן, אני אוהבת אותך חזק. כשעזבת אותנו אני בכיתי. היית דוד מספר אחת בארץ. רציתי להגיד משפט אחד – אני אוהבת אותך וכל חיי אמשיך לאהוב אותך אהבה רצינית".

אחותו של אילן ספדה לו באחד מימי הזיכרון, "כמדי שנה בערב יום הזיכרון ניצבים אנו אל מול המשואה ומנסים להבין מה השתנה. אך מאום מלבד הגעגוע ההולך ומתגבר מרגע לרגע, הגעגוע לגופך החסון, לעיניך היפות ולחיוך המתוק. אתה שלימדת אותנו לצחוק, להתרגש, לשמוח בכל עת, גם בימים הקשים ..."

כשנתיים אחרי נפילתו של אילן כתב לו אחיו הבכור שמעון על בר המצווה של בנו, "ליקר לי מכול, אחי הצעיר, לבטח היית אחד המארגנים, לרחבה היית מוביל את הרוקדים, היית מתאר בגאווה איך תומר הגיע למצווה. על כתפיך היית מוביל אותו במלוא המרץ והגאווה ויוצר מיד מעגל שמחה. אך מה לעשות שזהו רצון האל להפוך אותך למלאך בליבנו. היית ותישאר לעד. אילן, לעולם נזכורך לטוב, כי אתה אח, דוד ואבא יקר".

מדי שנה פוקד הרב של משמר הגבול את האזכרה השנתית ומספר על אילן ועל חוויות מתקופת שירותו. גם חברי הילדות של אילן והחברים ממשמר הגבול באים לאזכרות ושומרים על קשר עם המשפחה.

בתו הבכורה של אילן, יובל, שאיבדה את אביה בהיותה בת תשע, שירתה בחיל האוויר, ובכוונת בת הזקונים שלו, מאיה, שנפרדה ממנו והיא רק בת ארבע, להתגייס למשמר הגבול ולשרת בירושלים כדי "להמשיך במסלול של אבא", לדבריה.

בבית המשפחה נבנה חדר הנצחה שבו בני המשפחה שומרים תמונות, אלבומים ומכתבים על אילן ואליו, ובחצר הבית ניטע עץ זית לזכרו של אילן משתיל שהעניק משרד הביטחון.

ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו של אילן הוכנס לבית כנסת בנהריה.

במרכז ההנצחה בקיבוץ יראון יש מידע על אילן ועל תקופת עבודתו בנגרייה של הקיבוץ.

באתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל יש דף לזכר אילן ובו אלבום, הכולל תמונות שלו לצד דברי זיכרון ופרידה שכתבו אוהביו.

אילן מונצח באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה לזכר הנופלים בני יישובי המועצה האזורית מרום הגליל אשר ביישוב בר יוחאי, באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל בקריית אתא, בבסיס משמר הגבול בהר הבית בירושלים ובמכללה הלאומית לשוטרים של משטרת ישראל בבית שמש.